פסק-דין בתיק ת"א 560-06

1)      בפניי תובענה בגין נזקי גוף בגין תאונת עבודה אשר אונתה לתובע בתאריך 25.9.2002 עת הועסק על ידי הנתבע 1 כחשמלאי .

2)      התיק פוצל לדיון הן בשאלת החבות/אחריות והן בשאלת הנזק , כאשר במסגרת פסה"ד החלקי בסוגיית החבות ,קבעה כב' השופטת (בדימוס) ברכה סמסון כי הנתבעים אחראים לנזקיו של התובע , וכי אין מקום להטיל רשלנות תורמת כלשהי על התובע . נוכח פרישתה לגמלאות של כב' השופטת (בדימוס) סמסון ,הועברה ההכרעה בסוגיית הנזק לטיפולו של מותב זה .

3)      הצדדים אמנם הגישו לביהמ"ש חוות-דעת של מומחים מקצועיים מטעמם , אולם במהלך דיון מיום 23.3.2010 הגיעו לכלל הסכמה דיונית , אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית , לפיה נוכח הפערים שבין שתי חוות-הדעת ימנה ביהמ"ש מומחה מטעמו בתחום הרפואה לצורך הערכת שיעור נכותו של התובע (ראה : עמודים 11 - 13 לפרוטוקול) . אי לכך , מינה ביהמ"ש (כב' השופטת בדימוס סמסון) את דר' מיכאל טנצמן כמומחה מטעם ביהמ"ש . המומחה מטעם ביהמ"ש העמיד את שיעור נכותו של התובע על 20% נכות צמיתה בגין פגיעה בגב התחתון בהתאם להוראת סעיף 37(8) ג' לתקנות  המל"ל . מחווה"ד הרפואית עולה ,כי עובר להתרחשות התאונה אושפז התובע במחלקה האורטופדית בביה"ח "זיו" בצפת וכי במהלך הבדיקה אובחן כסובל משבר פיצוץ בגוף חוליה L1 וכן מחבלה בשורש כף יד שמאל . עם תום האשפוז הומלץ על מנוחה והליכה עם חגורת גב כאשר בתאריך 2.4.2008 נותח בביה"ח "זיו" בצפת כתוצאה מהפגיעה בשורש כף ידו השמאלית . 

4)      עם זאת , שלל דר' טנצמן את הקש"ס הרפואי שבין כאבי התובע בשורש כף ידו השמאלית לבין התאונה נשוא מחלוקת זו ,בנימוק כי מקור הכאבים בשורש כף יד שמאל איננו נגזר מהתאונה אלא מעברו הרפואי של התובע טרם התרחשות התאונה נשואת מחלוקת זו . אי לכך , נוכח הוראת סעיף 130 ג(2) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 חוות-דעת זו בלבד תשמש כבסיס להחלטת ביהמ"ש בכל הנוגע להערכת נזקי התובע .

5)      המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לתובע תקופת אי כושר עבודה למשך 84 ימים בין התאריכים 26.9.2002 - 18.12.2002 . כמו כן , נפסקו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 50% בין התאריכים 19.12.2002 - 31.7.2003 , וכן 30% בין התאריכים 1.8.2003 - 31.1.2004 . התובע אף נבדק על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל בתאריך 17.2.2004 וועדה זו פסק לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בגבו בשיעור של 20% החל מיום 1.2.2004 . בתאריך 6.7.2004 החליטה הועדה הרפואית לקבל את המלצת "ועדת הרשות" שליד המל"ל והגדילה את שיעור נכותו ב - 1/3 , וכך הועמד שיעור נכותו הצמיתה על 27% החל מיום 1.2.2004 .  על פי חוות-דעתו של האקטואר , מר שי ספיר , שיעור סכום קצבאות המהוון עומד על סך של 289,605 ש"ח (ראה : מוצג נ/6) .

נכותו התפקודית של התובע :

6)      הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשיעור נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה . אליבא דגישת התובע נכותו התפקודית לעבר הינה בשיעור של 100% ביחס לעבר ו - 40% לעתיד , בעוד שאליבא דעמדת הנתבעת לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית , וכי לכל היותר שיעור נכותו התפקודית עמד על 5% בלבד . 

7)      בפסקי הדין בעניין פלוני נ' כלל ע"א 4716/07 מיום 13/7/09 וכן בפסה"ד בעניין ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' , פ"ד נב(3) , 792 מסכם ביהמ"ש העליון את הקווים המנחים לקביעת אחוזי הנכות התפקודית. בית המשפט קובע, כי בין יתר השיקולים ,יש לבחון לצורך קביעת הנכות התפקודית : א) כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע ב) עיסוקו של הנתבע ג) יכולתו לעשות הסבה מקצועית במקרה הצורך ד) אחוז הנכות הרפואית. ה) גילו של הנפגע. ו) האם קיימות ראיות לאחר הפגיעה- האם הנפגע חזר לעבוד, ובאיזה עבודה? ז) אי הוודאות בנוגע לעתיד ח) ממצאי חווה"ד הרפואיות .

8)      לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית הפנתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה אל קביעותיהם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים . עם זאת , נוכח לשונה של הוראת סעיף 130 (ג)(2) לתקסד"א מנוע ביהמ"ש מלהתייחס לקביעות , שכן ככל שהצדדים הסכימו על מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שחווה"ד אותן הגישו הצדדים טרם מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש תחשבנה כאילו לא נתקבלו כראיה . אשר על כן , אין להתייחס למסקנותיהם של אותם מומחים בקביעת שיעור נכותו התפקודית של התובע . יתירה מכך , בפסיקת בתי-המשפט ניתן ברבות השנים מעמד עדיף לממצאי חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אשר מוחזק כמומחה נייטראלי וחסר פניות , למעט במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות-דעת זו [ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990) ; ת"א (מחוזי-חיפה) 297/96  אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004))].

9)      התובע הלין בפני המומחה מטעם ביהמ"ש ,כי החל ממועד קרות התאונה לא שב עוד לעבוד בנימוק כי הינו מוגבל מאוד בתפקוד כף ידו השמאלית , וכן בשל כאבי גב , גירוד ותחושת נימול כתוצאה מהפגיעה בגבו . עוד טען התובע ,כי מפאת התאונה הינו מתקשה להתכופף וכן סובל מקשיים בהליכה וכן מקושי בעת עלייתו על גבי גרמי מדרגות . מבדיקת המומחה עולה, כי הליכת התובע תקינה , כי אין הוא מתקשה בשעת כיפוף רגליו וכי הרפלקסים וכן כי התחושות בגפיים התחתונות תקינות גם הן . כמו כן, לא אובחן "ספזם" בשרירי עמוד השדרה המותני וכן לא אובחנו סימפטומים דוגמת "ליסט" או "השטחת לורדוזה" . עם זאת , קובע המומחה בחוות-דעתו כי מקור השינויים הניווניים בחוליות גבו של התובע טמון בעברו הרפואי של התובע טרם התרחשות התאונה ולפיכך ראה לנכון לפסוק נכות צמיתה בשיעור של 20% בלבד . עוד קבע המומחה ,כי חרף העובדה שהתובע אכן סובל מנכות בכף ידו השמאלית , הרי שהסיבה לכך טמונה בעברו הרפואי של התובע ולכן אין קש"ס רפואי בין הפגיעה בכף היד לבין פגיעת הגב . נוכח קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש וכן נוכח הודאתו של התובע ב"רקע רפואי" קודם במהלך עדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 21 שורות 3 - 14 לפרוטוקול) ברי כי ,התובע סבל מבעיות רפואיות כתוצאה מתאונות עבודה קודמות טרם התרחשות התאונה נשואת מחלוקת זו , וכי אף אושרו לו בגין כך "דמי פגיעה" על ידי המל"ל (ראה : מוצג נ/1) . לפיכך , נוכח קביעותיו המפורשות של המומחה הרי שפסה"ד יתמקד אך ורק בהשלכות הנובעות מפגיעת הגב בלבד .

10)  מעיון בדו"ח המרכז את פירוט מעסיקיו הקודמים של התובע מטעם המוסד לביטוח לאומי עולה ,כי התובע עבד אצל מעסיקים רבים בתחום החשמל וכן אצל מעסיקים נוספים החל משנת 1977 ועד לשנת 2002 , אולם מהדו"ח אף עולה ,כי התובע היה מובטל מעבודה במשך תקופות ארוכות וכי  וכן כי היו תקופות לא מבוטלות בהן לא עבד כלל לפרנסתו , ואף שהה בכלא במשך פרק זמן של שבעה חודשים בשנת 1999 .

11)  התובע עצמו הדגיש בריש גלי ,כי החל ממועד התרחשות התאונה עת היה  בגיל 47 (יליד 21.11.1955) לא חזר עוד ל"מעגל העבודה" על אף , שלדבריו , ניסה להשתלב בעבודות שונות בתחום החשמל וכן כנהג מונית , אולם חרף זאת לא טרח לציין את שמותיהם של אותם מעסיקים פוטנציאליים ולא נתן שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרח להזמינם כעדי תביעה מטעמו וכן להציג אסמכתאות התומכות בטענה לפיה לא היה ביכולתו להשתלב בשום עבודה שהיא (ראה : עמוד 23 שורה 23 - עמוד 24 שורה 8) . כמו כן , לא ניתן שום הסבר לתמיהה מדוע התובע בחר שלא להציג אסמכתאות התומכות בטענה לפיה פנה אל המוסד לביטוח לאומי לצורך מעבר הכשרה מקצועית בעקבות התאונה (ראה : עמוד 23 שורות          10 - 22 לפרוטוקול) .

12)  הנתבעת 2 ביצעה חקירה באמצעות חוקר פרטי אחר התובע על מנת לבחון את טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי , תפקודו ואורח פעילותו . החוקר , מר אמנון שינברגר , הקליט את התובע ב"מצלמה נסתרת" בביתו שישוב עכברה בתאריך 12.6.2011 . החוקר הדגיש הן בדו"ח החקירה אותו ערך (ראה : מוצג נ/7) וכן בעדותו בביהמ"ש כי מהתצפית אותה ביצע הבחין בכך שהתובע לבוש בבגדי עבודה מאובקים , וכי הלכלוך על גבי כפות ידיו וכן בידיו לצורך הרמת אריחי הקרמיקה וכן חומרי הבנייה הרבים הנמצאים בחצר ביתו מלמדים , לטענתו , על כך כי התובע איננו מוגבל בידו השמאלית או בגבו , כפי טענת התובע , וכי התובע אף כשיר לבצע ומבצע בפועל עבודות פיזיות (ראה : מוצג נ/7 ; עמוד 32 שורות             3 - 10) .

13)  חרף טענות החוקר , עיון בתיעוד המצולם , אשר אורכו כ - 25 דקות  (ראה : מוצג נ/7) , מלמד כי התובע צולם בחלקו הארי של הסרטון כשהוא שותה קפה ומשוחח בשפה הערבית עם שני אנשים נוספים . לאחר מכן , צולם התובע בין דקה 15 לבין דקה 17 לסרט כשהוא משוחח עם החוקר בשפה העברית במשך כשתי דקות ומציג בפניו מספר סוגים של אריחי ריצוף בניין קרמיים המונחים בחצר ביתו , כאשר במהלך השיחה הקצרה אחז בידיו מפעם לפעם באריח בודד ומציגו בפני החוקר . בין דקה 17 לדקה 20 לסרט צולם התובע כשהוא יושב על גבי כסא ומשוחח בשפה העברית עם החוקר וכן עם שני חבריו , ולאחר מכן החל מדקה מספר 21 ועד לסוף הסרט (דקה 25) צולם כשהוא משוחח עם החוקר עד לצאתו של החוקר מהמקום .

14)  בניגוד לעמדת ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיה ,סבורני כי מהחקירה אשר בוצעה לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר ביחס למצב התפקודי של התובע נוכח הפגיעה בגבו וכן ביחס לקשר שבין מראה כפות ידיו המאובקות והסדוקות לבין הטענה לפיה הינו עובד בפועל ב"עבודת  כפיים" . התמונות אמנם מלמדות על כך שהתובע אכן ישב במשך זמן רב על גבי כסא ואף אחז בידו במשך זמן קצר ביותר מספר אריחים קרמיים בודדים שמשמקלם אינו רב , אולם אין בכך כדי ללמד כי התובע איננו סובל מכאבי  גב . זאת ועוד , החוקר כלל לא הצליח להציג בפני ביהמ"ש כל ראיות לכך שהתובע עובד בפועל ב"עבודות כפיים" משלא הציג בפני ביהמ"ש שום ראייה ישירה בכל הנוגע לזהות מעסיקיו , וכן בכל הנוגע לסוג ומהות העבודות אותן ביצע התובע עובר למועד החקירה .

15)  מכלול הנתונים המפורטים מעלה מלמד על כך, כי אמנם לא עלה בידי הנתבעת להביא ראיות התומכות בכך שהתובע עובד לפרנסתו בעבודות "דחק" שלא להצהיר וכי ועדת הרשות שליד המל"ל אשר התכנסה בתאריך 6.7.2004 התרשמה כי יש לקבל את המלצות "ועדת הרשות" ולהגדיל את אחוז נכותו הצמיתה של התובע  ל - 27% , ברם יש לזכור כי עם חלוף הזמן התובע לא הציג שום אסמכתא המלמדת על פנייתו אל מעסיקים פוטנציאליים וכן אל המל"ל בניסיון ניסה להשתלב בעבודה כלשהי , ובכלל זאת גם בעבודות "כפיים" בתחום החשמל שאינן דורשות מאמץ פיזי מיוחד (כגון : טכנאי מכשירי חשמל ביתיים , פועל במפעלי חשמל וכו') .  

16)  לאור המקובץ לדלעיל , מחד , לא שוכנעתי כי התובע אכן עשה מאמצים של ממש להשתלב מחדש ב"מעגל העבודה" , אולם מאידך לא נסתרו על ידי הנתבעת קביעותיהן של הועדות הרפואיות שליד המל"ל ביחס לשיעורי נכותו הזמניים והקבועים , וכן ביחס לקביעת המומחה הרפואי בכל הנוגע לפגיעת הגב אשר נגרמה לתובע כתוצאה מתאונה זו.  כמו כן , לא נעלמו מעיניי הקשיים הרבים הכרוכים בהשתלבות מחדש ב"מעגל העבודה" בגיל 48 לאדם המתגורר באזור פריפריאלי אשר איננו משופע באפשרויות תעסוקה .  מכאן , שקלול הנתונים המפורטים מעלה מביאני לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 27% כפי קביעת המל"ל .

בסיס ההשתכרות של התובע :

17)  לפי נתוני המל"ל שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על 10,200 ש"ח , דהיינו , שכר של 3400 ש"ח , אשר נכון להיום משוערך לסך 4036 ש"ח . אליבא דעמדת הנתבעת , סכום זה מצביע על פוטנציאל ההשתכרות של התובע מאחר ובעת התרחשות התאונה היה בגיל 47 . עוד גורסת הנתבעת בסיכומיה ,כי מנתוניו האישיים של התובע עולה כי הינו בעל פוטנציאל השתכרות מוגבל לאור העובדה שמדו"חות המל"ל עולה כי הועסק כשכיר במספר רב של מקומות עבודה מבלי שהתמיד לעבוד בהם במשך תקופה ממושכת .